קטגוריה: מיומנה של פסיכולוגית

תודה לאמא

אמא מתוקה שלי, יצא לי לחשוב עלייך הרבה בזמן האחרון. נזכרתי בילדות שלי ובכל מיני דברים שקרו. לימדת אותי המון דברים. למשל, לימדת אותי שטעות היא דבר נורא ואיום ושעדיף להימנע מטעויות. לימדת אותי לפחד מביקורת. לימדת אותי להרגיש אשמה. לימדת אותי שזה לא בסדר ליהנות.

לשחרר את העבר

למה בעצם אנחנו מתעסקים בעבר? חושבים על מה שקרה, מתלבטים אם קיבלנו את ההחלטות הנכונות? עצם העיסוק בעבר נובע פעמים רבות מהרצון להרגיש שלמים עם עצמנו, לדעת שפעלנו נכון ושאנו יכולים לסמוך על עצמנו ולהרגיש בטוחים. הבעיה היא, שהאופן שבו אנו מנסים למלא את הצרכים האלה, לרוב לא מצליח בכך. לרוב אנחנו מלקים את עצמנו – “למה עשיתי את זה?!”,…

אלופת ההתלבטויות

למה לפעמים קשה לנו לקבל החלטות? לפעמים מדובר אפילו בהחלטות קטנות – לקנות את החולצה הזו או הזו? מה לאכול? להירשם או לא להירשם? ללכת לקורס הזה או הזה? להסכים או לסרב? וכו’… יודעים על מה אני מדברת? החיים הרי מורכבים מאינספור החלטות, קטנות וגדולות כאחד. אני אלופת ההתלבטויות. כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מתלבטת.  בודקת מכל הצדדים והזוויות…

זו שאמורה להיות אני

זו שאמורה להיות אני היא נאורה, מפותחת ומודעת.  זו שאמורה להיות אני היא רזה, בטוחה בעצמה, זקופת קומה. היא נושאת את עצמה בגאווה, ביטחון ונוכחות. היא לא מתנצלת על עצם קיומה, על מי שהיא. היא מדהימה ומעוררת השראה, וכל מי שפוגש אותה מתפעל ממנה ומעריך אותה. וגם אם לא, היא נשארת במרכז שלה, כי יש לה את עצמה. זו שאמורה…

שיער אסוף בקליפס

פתאום אני חושבת על כך שבכל הפעמים שנפגשנו, לא פיזרת את השיער שלך. הוא תמיד היה אסוף במן קליפס כזה. כמוך. מרוסן. העיניים היפות שלך מסתתרות מאחורי משקפיים גדולים. ואת תמיד יושבת בצד, מכווצת וקטנה. “אני לא בודדה”, אמרת. וגם – “אני אוהבת אותו”. ואני שתקתי והקשבתי. אולי בהתחלה באמת היה לך טוב איתו. הוא היה סוג של עוגן בשבילך,…

מונולוגים מהבטן

ישבנו אחת מול השנייה והיא דיברה על הפער הזה בין איך שהיא רואה את עצמה לבין איך שהיא באמת. כשהיא מסתכלת במראה אז היא נראית לעצמה שמנמנה. אבל כשהיא מסתכלת בתמונות היא חוטפת שוק. וגם ההיפך נכון. לפעמים היא יכולה להסתכל במראה ולהיראות לעצמה איום ונורא. אבל מבחוץ יחמיאו לה שהיא נראית טוב, אולי אפילו שרזתה, אפילו שזה ממש לא נכון.…

החופש האמיתי

המלחמה הפנימית המלחמה הפנימית שלנו היא המלחמה במה שאנחנו מרגישים. היא ההתרחקות שלנו מעצמנו ומהצרכים שלנו והאימוץ של התכתיבים החיצוניים לגבי מה נכון ומה “בסדר” ו”לא בסדר”. היא המלחמה שבה אני קמה בבוקר ולא מתחשק לי ללכת לעבודה, כי זה מקום שבו לא מעריכים אותי או לא מתגמלים אותי או שאני מחויבת לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם או לא…

למה סדנאות?

לפני כמה שבועות חברה טובה שאלה אותי: “מה מדליק אותך בלהעביר סדנאות? למה את רוצה לעשות את זה?” התהלכתי עם השאלה הזו בתוכי. למה אני רוצה לעשות את זה? מה מושך אותי לשם? הנה התשובות שהגעתי אליהן בינתיים:

להיות דנידין

גם כשאומרים לה שרוצים אותה היא לא ממש מאמינה להם. היא חושבת שהם אומרים את זה כי לא נעים להם. כי הם לא רוצים להודות באמת, כי הם לא רוצים לפגוע בה. פעם היא לא הבינה אפילו איך זה שהילדים שלה אוהבים אותה. למה הם אוהבים אותה? הרי היא לא כזו אמא טובה. הרבה פעמים היא צועקת עליהם ולא סבלנית…