קטגוריה: מיומנה של פסיכולוגית

החיים כמכונת כביסה

השבוע היו לי בעיות עם מכונת הכביסה. בפעם הראשונה היא לא סחטה – התוף לא הסתובב. הטכנאי הגיע ושחרר סיכת סבתא שהייתה תקועה בפילטר. היא עבדה עוד יומיים כמו שצריך ואז שוב. הפעם אני (הגיבורה) ניסיתי להוציא את הפילטר בכוחות עצמי ולבדוק מה קורה. לא הצלחתי, הוא היה תקוע בפנים. שוב הגיע הטכנאי… ושלף משם זוג תחתונים שהחליטו להסתבך בפילטר…

המסע לעבר אהבה וקבלה עצמית

מאז שהתחלתי לעבוד ישירות על אמונות, אני רואה ושומעת אמונות בכל מקום… זה קצת כמו להיות בהריון ופתאום את רואה המון נשים בהריון סביבך או כמו שרוצים לקנות אוטו מסוים ואז פתאום אנחנו שמים לב לכל המכוניות מאותו סוג 🙂 בכל פעם שאני נתקלת במצב שבו אני מזהה אמונה כלשהי, אני תוהה. מה עושים אותם אנשים כדי לשנות את האמונה…

תודה לאמא

אמא מתוקה שלי, יצא לי לחשוב עלייך הרבה בזמן האחרון. נזכרתי בילדות שלי ובכל מיני דברים שקרו. לימדת אותי המון דברים. למשל, לימדת אותי שטעות היא דבר נורא ואיום ושעדיף להימנע מטעויות. לימדת אותי לפחד מביקורת. לימדת אותי להרגיש אשמה. לימדת אותי שזה לא בסדר ליהנות.

לשחרר את העבר

למה בעצם אנחנו מתעסקים בעבר? חושבים על מה שקרה, מתלבטים אם קיבלנו את ההחלטות הנכונות? עצם העיסוק בעבר נובע פעמים רבות מהרצון להרגיש שלמים עם עצמנו, לדעת שפעלנו נכון ושאנו יכולים לסמוך על עצמנו ולהרגיש בטוחים. הבעיה היא, שהאופן שבו אנו מנסים למלא את הצרכים האלה, לרוב לא מצליח בכך. לרוב אנחנו מלקים את עצמנו – "למה עשיתי את זה?!",…

אלופת ההתלבטויות

למה לפעמים קשה לנו לקבל החלטות? לפעמים מדובר אפילו בהחלטות קטנות – לקנות את החולצה הזו או הזו? מה לאכול? להירשם או לא להירשם? ללכת לקורס הזה או הזה? להסכים או לסרב? וכו'… יודעים על מה אני מדברת? החיים הרי מורכבים מאינספור החלטות, קטנות וגדולות כאחד. אני אלופת ההתלבטויות. כל פעם מחדש אני מוצאת את עצמי מתלבטת.  בודקת מכל הצדדים והזוויות…

זו שאמורה להיות אני

זו שאמורה להיות אני היא נאורה, מפותחת ומודעת.  זו שאמורה להיות אני היא רזה, בטוחה בעצמה, זקופת קומה. היא נושאת את עצמה בגאווה, ביטחון ונוכחות. היא לא מתנצלת על עצם קיומה, על מי שהיא. היא מדהימה ומעוררת השראה, וכל מי שפוגש אותה מתפעל ממנה ומעריך אותה. וגם אם לא, היא נשארת במרכז שלה, כי יש לה את עצמה. זו שאמורה…

שיער אסוף בקליפס

פתאום אני חושבת על כך שבכל הפעמים שנפגשנו, לא פיזרת את השיער שלך. הוא תמיד היה אסוף במן קליפס כזה. כמוך. מרוסן. העיניים היפות שלך מסתתרות מאחורי משקפיים גדולים. ואת תמיד יושבת בצד, מכווצת וקטנה. "אני לא בודדה", אמרת. וגם – "אני אוהבת אותו". ואני שתקתי והקשבתי. אולי בהתחלה באמת היה לך טוב איתו. הוא היה סוג של עוגן בשבילך,…

מונולוגים מהבטן

ישבנו אחת מול השנייה והיא דיברה על הפער הזה בין איך שהיא רואה את עצמה לבין איך שהיא באמת. כשהיא מסתכלת במראה אז היא נראית לעצמה שמנמנה. אבל כשהיא מסתכלת בתמונות היא חוטפת שוק. וגם ההיפך נכון. לפעמים היא יכולה להסתכל במראה ולהיראות לעצמה איום ונורא. אבל מבחוץ יחמיאו לה שהיא נראית טוב, אולי אפילו שרזתה, אפילו שזה ממש לא נכון.…