המלחמה הפנימית המלחמה הפנימית שלנו היא המלחמה במה שאנחנו מרגישים. היא ההתרחקות שלנו מעצמנו ומהצרכים שלנו והאימוץ של התכתיבים החיצוניים לגבי מה נכון ומה "בסדר" ו"לא בסדר". היא המלחמה שבה אני קמה בבוקר ולא מתחשק לי ללכת לעבודה, כי זה מקום שבו לא מעריכים אותי או לא מתגמלים אותי או שאני מחויבת לעשות דברים שאני לא מאמינה בהם או לא…
קטגוריה: מיומנה של פסיכולוגית
למה סדנאות?
לפני כמה שבועות חברה טובה שאלה אותי: "מה מדליק אותך בלהעביר סדנאות? למה את רוצה לעשות את זה?" התהלכתי עם השאלה הזו בתוכי. למה אני רוצה לעשות את זה? מה מושך אותי לשם? הנה התשובות שהגעתי אליהן בינתיים:
להיות דנידין
גם כשאומרים לה שרוצים אותה היא לא ממש מאמינה להם. היא חושבת שהם אומרים את זה כי לא נעים להם. כי הם לא רוצים להודות באמת, כי הם לא רוצים לפגוע בה. פעם היא לא הבינה אפילו איך זה שהילדים שלה אוהבים אותה. למה הם אוהבים אותה? הרי היא לא כזו אמא טובה. הרבה פעמים היא צועקת עליהם ולא סבלנית…
לשחרר או לא לשחרר – זאת השאלה?
היא נכנסה פנימה והתיישבה. "אני לא יכולה איתה יותר", אמרה. "ברור שאחרי הפעם הקודמת שהייתי פה היה פיצוץ איתה". שירלי (שם בדוי) דיברה על אמא שלה. היא בת 36, נשואה+2. היחסים עם אמא שלה קשים מנשוא. לפני שהגיעה אליי הייתה בכמה וכמה טיפולים פסיכולוגיים, דיברה הרבה על הקשר עם אמא, אבל לתחושתה, שום דבר לא השתנה. "אני מאוד אמביוולנטית לגביה.…
דף לבן
כל כך קשה לי לכתוב כשאין לי השראה. שמתי לב לכך שלרוב ההשראה מגיעה אליי אחרי משהו משמעותי שקורה. לרוב זו פגישה עם מישהו – חברה, מטפל/ת, או כל אדם אחר שנמצא בקרבתי. בעקבות הפגישה אני מגיעה לתובנה כלשהי, משהו מתבהר לי ואז קל לי יותר לשבת ולכתוב. יש לי מסר ואז הכל הרבה יותר ברור וזורם. היום חזרתי הביתה…
תובנות על שינוי
במשך שנים רציתי שינוי. חיפשתי שינוי. רדפתי אחרי שינוי. עשיתי המון דברים כדי לחולל שינוי בחיי. מדיטציות, ספרים, סדנאות, קורסים, טיפולים… מה לא עשיתי. עשיתי (כמעט) הכל. וכל פעם מחדש הייתי בטוחה שהנה – מצאתי. מצאתי את ה-שיטה, מצאתי את ה-דבר שיציל אותי, שישנה את חיי. רק ששום דבר לא החזיק מעמד. לא באמת, לא לאורך זמן. אנשים אחרים סיפרו…
במערה
כבר שנים שהיא חיה במערה. חשוך שם ואפל, אבל מוגן. שם היא בטוחה ומוגנת מפני העולם. שם, לא יראו אותה. שם לא ימצאו אותה. לא באמת. זה עובד ממש טוב. המבטים חולפים על פניה כאילו היא לא קיימת. הם לא מתעכבים ולו לשנייה. ואם כן, ליבה מחסיר לרגע פעימה. אבל אז המבט ממשיך הלאה. הסכנה חלפה. לפעמים קשה לה שם…
החור
רוצה לשתף אתכם בסיפור קצר שכתבתי לפני שנים, באמצע תקופת מבחנים בתואר הראשון. לפתע נחתה עליי ההשראה, הפסקתי באמצע הלימודים למבחן וכתבתי את הסיפור בנשימה אחת. מקווה שתיהנו! *** דפנה היא בחורה רגילה בת 25. היא לא יפה במיוחד, אך גם לא מכוערת, לא שמנה ולא רזה, לא גבוהה ולא נמוכה. אם תעבור על פניה ברחוב, רוב הסיכויים שלא תסובב…
מטענים
חושבת על מטענים. כל מיני דברים שאני סוחבת איתי מהעבר. פגיעות קטנות, דקירות קטנות שנדקרתי בלב. שריטות. האוטומט שלי הוא לשתוק. לא להגיד כלום. להחליק את זה, להתעלם, להתנהג כאילו כלום לא קרה. לפעמים אולי זה כן ייצא קצת, אבל ממש טיפ טיפה. לא באמת לגמרי. לא באמת עד הסוף. לא באמת אחשוף כמה נפגעתי וכמה זה כאב. ואז, זה…
דחיינית? אני?
עם השנים הפכתי לסוג של דחיינית. לא הייתי כזו בעבר. בעבר הייתי "ילדה טובה", תמיד עמדתי בזמנים ועשיתי הכל כמו שצריך. כשהייתי חוזרת מביה"ס הייתי עושה שיעורים בתור דבר ראשון ורק אחר כך מתפנה לדברים אחרים. זה היה כך במשך שנים. אבל עם הזמן זה השתנה. התחלתי לדחות דברים. לפעמים דברים לא חשובים, לפעמים דברים לא נעימים. והמטלות הצטברו והצטברו,…