תודה לאמא

אמא מתוקה שלי,

יצא לי לחשוב עלייך הרבה בזמן האחרון. נזכרתי בילדות שלי ובכל מיני דברים שקרו.

לימדת אותי המון דברים. למשל,

לימדת אותי שטעות היא דבר נורא ואיום ושעדיף להימנע מטעויות.

לימדת אותי לפחד מביקורת.

לימדת אותי להרגיש אשמה.

לימדת אותי שזה לא בסדר ליהנות.

לימדת אותי להסתתר, להסתיר את עצמי האמיתית מתחת לשכבות של הגנה.

לימדת אותי להתרחק ולבנות חומות סביב הלב שלי, כדי להרגיש בטוחה ומוגנת.

לימדת אותי להיות טובה, מתוך אמונה שאז יאהבו אותי.

לימדת אותי שזה ממש חשוב שאנשים יאהבו אותי.

לימדת אותי להרגיש שלא מגיע לי ושאני צריכה לעבוד ממש קשה כדי להשיג את מה שאני רוצה, אם בכלל אצליח.

לימדת אותי את כל הדברים האלה ועוד הרבה דברים אחרים.

וכל הדברים שלימדת אותי סללו את הנתיב שלי, הדרך שלי, למי שאני היום.

פצעי הילדות שלי שלחו אותי למסע של חיפוש אחר דרכים לרפא את הפצעים הללו, שנשאתי עמי במשך הרבה מאוד שנים.

המון שנים חיפשתי את הדרך. ניסיתי שיטות שונות, דרכים שונות. לא ממש מצאתי משהו שעבד בשבילי, לא לאורך זמן בכל אופן, לא לעומק. אבל כל דבר שמצאתי היה עוד חתיכה בפאזל וקירב אותי בעוד צעד אל המטרה.

היה הרבה ייאוש וקושי בדרך. היו לא מעט פעמים שחשבתי שאולי אין פתרון, שאולי לא אצליח אף פעם להשתחרר מפצעי הילדות ולרפא אותם באמת. מהמקום הזה, של חוסר האמון, של הוויתור, דבר הוביל לדבר, ונתקלתי, מבלי משים, במכרה זהב.

גיליתי שיטה שלא הכרתי בעבר, ומתוך חוסר אמון, ניסיתי. כי מה יש לי להפסיד? גם ככה כלום לא עובד. (אבל למרות הייאוש, בכל זאת המשכתי לחפש, לא יכולתי להפסיק לחפש). ואז הופתעתי. פתאום, זה עבד. ואז עוד פעם ועוד פעם – זה עבד!

לתדהמתי הרבה, התחלתי לשחרר אמונות מגבילות שליוו אותי במשך שנים. תוך כדי התהליך הסתכלתי על עצמי בפליאה. הייתכן? האמנם? את בטוחה? בדקתי שוב ושוב, רציתי להיות בטוחה במאה אחוז שהדברים אכן השתנו.

והתשובה הייתה פשוט – כן.

המסע לא נגמר, זה ברור. כל עוד אני כאן עלי אדמות, המסע יימשך. אבל אני יכולה כבר עכשיו לראות שינוי כל כך עצום ומשמעותי – השינוי שהשתוקקתי אליו כל חיי.

אז אמא, רציתי להודות לך. כי בזכות כל הדברים שלימדת אותי, ובזכות כל מה שעברתי בדרך, אני יכולה היום לעזור להרבה מאוד אנשים שמתמודדים בדיוק עם אותם דברים. ואם לא הייתי לומדת את כל הדברים האלה על בשרי, כנראה שגם לא הייתי מגיעה לדרך הזו וליכולת הזו לעזור לאחרים.

אמא, אני יודעת שעשית כמיטב יכולתך. את בעצמך נשאת את פצעי הילדות שלך איתך לכל מקום, כל חייך, עד לרגע מותך. אמא מתוקה שלי. אני אוהבת אותך. אני יודעת שאהבת אותי מאוד מאוד ואני מודה לך מעומק לבי על כל מה שנתת לי. על כל האהבה שהרעפת עליי, ועל כל הפצעים שפצעת אותי.

תודה ♡

 

Facebook Comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *